עץ היוגה

מודל "עץ-היוגה" של גורוג'י ב.ק.ס איינגאר מתאר את שמונת איברי היוגה (אשטנגה) בעזרת דימוי של עץ, שבו כל איבר מייצג חלק אחר של העץ.

התפתחות העץ מתחילה בשתילת זרע אשר מצמיח שורשים והם מסמלים את היאמה. היאמה הם כללי המוסר האוניברסליים, הם הבסיס להתפתחות תרגול נכון. השורשים מעניקים לעץ יציבות, בדומה לכך, היאמה מספקת למתרגל בסיס מוסרי חזק. כאשר המתרגל פועל מתוך עקרונות אלה, הוא מקבל יציבות פנימית ומכוון את מעשיו על פי אמות המוסר. בנוסף, כמו שהשורשים הם הקשר של העץ עם האדמה, היאמה מהווה בסיס לקשרים מטיבים ומכבדים של המתרגל עם הסביבה ועם אנשים אחרים. כמו השורשים, העקרונות של היאמה מספקים למתרגל את התמיכה והכוח הנדרשים כדי לצמוח ולהתפתח באופן בריא ומאוזן.

הגזע מייצג את עקרונות הניאמה, משמעת עצמית של המתרגל. ככל שהגזע יציב יותר, כך העץ חזק יותר. כך גם אצל בני אדם, יציבות פנימית היא המפתח ליציבות חיצונית. כמו שהגזע מחזיק את העץ, יציבות פנימית מאפשרת לאדם להתמודד עם אתגרים ולתפקד טוב במצבים שונים. הגזע גם תומך בצמיחה, כשהעץ מתפתח, הגזע מתמודד עם המשקל והלחצים. כך גם האדם, אם יש לו יציבות פנימית, יכול לשאת את אחריותו ואת האתגרים החדשים עם בגרותו. בנוסף, הגזע מחבר בין השורשים (הבסיס המוסרי) לענפים (אסאנות), וכשהאדם מפתח יציבות פנימית, הוא מצליח לשלב בין ערכיו הפנימיים לבין מעשיו החיצוניים.

הענפים המבקיעים, המתארכים ופורסים זרועותיהם לכל עבר הם האסאנות. צורותיהם השונות ודרך צמיחתם המגוונת דומה לתנוחות. אסנות מאפשרות למתרגל לחקור את גבולות גופו ולפתח כוח, גמישות ויכולת פיזית. האסנות יוצרות יציבות, בריאות וקלות איברים. תנוחה יציבה ומהנה יוצרת איזון מנטלי ומשקיטה את תנודות התודעה. חשיבותן האמיתית של האסאנות טמונה בכך שהן מאמנות וממשמעות את המיינד. כפי שהענפים מחברים את הגזע לשמים, כך האסנות מחברות בין הגוף למינד.

העלים, אשר נושמים וסופגים את קרני האור, הם הפרנאיאמה. פירוש המילה פראנה הוא נשימה, חיים, אנרגיה או כוח. כמו העלים שאחראים על תהליך הפוטוסינתזה, גם הפראנה מספקת אנרגיה לגוף. העלים יכולים לשמש כמטאפורה למצבים קשים בחיים- כשיש מחסור באור, האדם חווה חוסר בהירות וחוסר רוגע. תרגול הנשימה והחיבור לחיוניות יכולים לסייע לאדם להתגבר על אתגרים ולשוב לאיזון. יפה לחשוב על העלים כמטאפורה למצבים נפשיים שונים המושפעים מהגונות. עלים בריאים וירוקים מסמלים מצב של סאטווה, שבו האדם חווה איזון ושקט, מה שמקל עליו לתפקד ולנשום. לעומת זאת, עלים צהובים או מזדקנים מעידים על מצב של ראג'ס, שבו חוסר השקט והמתח מקשים על הנשימה. עלים יבשים או נופלים מצביעים על מצב של תמאס, שבו חוסר המוטיבציה והעייפות מקשים על ביצוע פעולות פשוטות כמו תרגול נשימה.

קליפת העץ מסמלת את הפראטיאהרה. כל מה שנמצע מחוץ ועל הקליפה מסמל את המחשבות, הגירויים והחוויות החיצוניות שעשויות להפריע למיקוד הפנימי. בפראטיאהארה, המתרגל לומד לסגת מהגירויים הללו ולהתבונן פנימה. ניתן לראות את קליפת העץ כדימוי לכך שעל המתרגל להפסיק להיתלות בגירויים חיצוניים ולבצע חזרה אל השורשים הפנימיים של התודעה. קליפת העץ מגינה עליו מפני חרקים וזוחלים למיניהם המבקשים לחדור ולכרסם את העץ ושורשיו כמו שהפראטיאהארה שומרת עלינו מתנודות התודעה הנגרמות על ידי גירויים חיצוניים.

השרף או לשד העץ מסמלים את הדהרנה, ריכוז. שני אלו מסמלים את החיוניות והאנרגיה של העץ, ומשמשים כמעין "נוזל חיים" שמזין את שאר החלקים. כמו השרף, דהרנה חיונית לריכוז וליכולת להעמיק את המודעות, מה שמסייע למצב של מדיטציה עמוקה.

הפרחים הפורחים מסמלים את הדהיאנה, מדטיציה. תודעתו של היוגי מוארת והוא נשאר במצב של מודעות ללא גבול. בדיוק כפי שהפרחים פורחים ומשלבים צבעים וריחות, כך דיהאנה מסמלת את החוויה העמוקה והמרגשת של התודעה הממוקדת והמחוברת. זהו שלב שבו המתרגל חווה את השקט הפנימי וההרמוניה, כמו הפרחים שמבשרים על הצלחה וצמיחה.

כאשר הפרח הופך לפרי- זהו מצב המכונה סמאדהי ,מצב של תודעת-על, היספגות עמוקה במושא המדיטציה. איינגאר כותב כי "מהות תרגול היוגה היא החופש, השלווה השלום והאושר של מצב הסמאדהי, שבו הגוף הנפש והנשמה מאוחדים ומתמזגים עם הרוח האוניברסלית".

ב.ק.ס. איינגאר משתמש בדימוי של עץ כדי להמחיש את המבנה ההיררכי והאורגני של עקרונות היוגה. הדימוי מדגיש את הרעיון של צמיחה והתפתחות, כאשר כל שלב תומך ומחזק את האחרים, ובסופו של דבר מוביל למטרה הרוחנית הגבוהה. כמו עץ חזק ויציב, גם התהליך היוגי דורש סבלנות, התמדה והתמסרות.